<h1>פירוש רבינו ישמעאל בן חכמון — עירובין</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[עירובין ל"א ע"א] מתניתין מערבין בדמאי, אע"ג דלא חאזי למכליה, כיון דאלו מפקר להו לנכסיה והוה עני חזי הוא ליה למיכליה, השתא נמי חזי ליה, כדפרישנא שמאכילין את העניים דמאי, כדי להקל על נותני צדקה, ואת האכסניים דמאי, כדי להרגיל במצות אכסניא. ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, פי' אמרינן בגמרא [ל"א ע"ב] פשיטא דאם נטלה ממנו תרומתו שהוא מעשר מן המעשר שחייב הלוי להפריש ממנו וליתנו לכהן, שהשאר חולין הוא ומותר אפי' לישראל ונאכל בטומאה לפי שאין בו קדושה כלל, שנאמ' [במדבר י"ח] ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלואה מן היקב, מה גורן ויקב חולין לכל דבר אף מעשר ראשון חולין לכל דבר, ומהדרינן לא נצרכה אלא שהפריש ממנו תרומת מעשר שהיא מעשר מן המעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה שהיא חלק מחמשים, שצריך להפריש מהזרע אחר דישה וזריה ומירוח ונותנו לכהן, שנאמר [דברים י"ח] ראשית דגנך ותירושך ויצהרך וגו', כגון שהקדימו למעשר ראשון והוציאו מהשבלים קודם שתחזור התבואה דגן ונתנו ללוי, שהוא פטור מתרומה גדולה דכתיב ראשית דגנך, והאי לא אידגן, וכי לא אידגן לא נעשה טבל לתרומה, דאמ' ר"ל מע"ר שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, ואין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה וליתנה לכהן שנ' [במדבר י"ח], והרמותם ממנו תרומת י"י מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר חייב הלוי להרים ולתת לכהן ולא תרומה גדולה ומעשר מן המעשר.
